עַד אָנָה יוֹנָה תִּצְעָקָה מִבֵּית חֶמְדָתָהּ רְחוֹקָה
גּוֹלָה וְסוּרָה פְּזוּרָה אֲסוּרָה עֲשׁוּקָה
לְךָ יְיָ שׁוֹקְקָה מַהֵר וּשְׁלַח נָא לָהּ עֶזְרָה
חוֹמָה תַּמָּה רָמָה חַי יַסֵּד לָךְ
חוֹמָה תַּמָּה רָמָה חַי בְּנֵה לָךְ
גַּלֵּה מַלְכוּתָךְ וּכְבוֹדָךְ בְּבֵיתָךְ תָּאִירָה
יָבֹא לְצִיּוֹן הַגּוֹאֵל יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר הוּא נִבְדַּל וְנֶחְדַּל וּכְמוֹ דַּל הוּא שׁוֹאֵל
לִרְאוֹת בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל בָּנוּי בְּכָבוֹד תִּפְאָרָה
נָא חִישׁ הַזְרַח אוֹר יְשָׁרִים קַבֵּץ נִדָּחִים וּפְזוּרִים
בֵּין הֶעָרִיצִים לְחוּצִים רְצוּצִים אֲסוּרִים
חִישׁ נָא יָעוּפוּ כַנְּשָׁרִים לְנַחֲלַת אֵל הַבִּירָה
יְפַת עֵינַיִם וְתַמָּה עַד אָנָה תִּהְיֶה שוֹמְמָה
נָאוָה וְיָפָה לָךְ צוֹפָה נִכְסָפָה וְהוֹמָה
שְׁלַח גּוֹאֵל אַל יִתְמַהְמַהּ חִישׁ נָא בֹּא יָבֹא בִמְהֵרָה
בֶּן דָּוִד דָּגוּל מֵרְבָבָה יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ
יִמְשוֹל לְבַדּוֹ בְּהוֹדוֹ וּכְבוֹדוֹ בְחִבָּה
יַאֲרִיךְ יָמִים בְּטוֹבָה יִלְבַּשׁ בְּרֹאשׁוֹ עֲטָרָה
נֶאְזַר בַּקֹּדֶשׁ מָתְנָיו לֹא יִשְׁפֹּט לְמַרְאֵה עֵינָיו
כַּשֶּׁמֶשׁ יָאִיר אָז יַנְהִיר וְיַזְהִיר אוֹר פָּנָיו
וְגַם לֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ בְּדָת וּבְתוֹרָה
יִזְכֶּה לְרוּחַ נְכוֹנָה דַּעַת וְיִרְאָה עֶלְיוֹנָה
יִגְדַּל וְיִשְׂמַח הוּא צֶמַח חִישׁ יִצְמַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה
לוֹ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה וְרוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה
מְחַיֶּה רוּחַ שְׁפָלִים וְיָאִירָה לַאֲפֵלִים
לוֹ מְבַקְשִׁים וְדוֹרְשִׁים יְשִׁישִׁים וּגְדוֹלִים
וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים יַנְחֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה
על הפיוט
השבמחקפיוט במסורת יהודי בבל, שנכתב ע"י גדול חכמי ישראל בארצות המזרח בדורות האחרונים - הרב יוסף חיים (ה'בן איש חי'), על פי לחן של פיוט בבלי אחר – 'עוזי אליך אשמורה' פיוט לשבת של ר' עבדאללה חנין. הרב יוסף חיים מדמה בשירו את כנסת ישראל ליונה נודדת, אסורה, עשוקה, גולה ורחוקה, הצועקת אל דודה ומייחלת לגאולה. צעקתה זו של היונה השוקקה מוצאת לה מענה ע"י דמותו של המשיח, הגואל, המתואר ע"י המשורר באמצעות פסוקים מנבואת ישעיהו אודות המשיח. זעקת הגאולה הבוקעת משיר זה והנחמה שבו הן העושות אותו מתאים לשירה בכל עת - שכן געגועיה של הרעיה והכיסופים לגאולה שוכנים תדיר בנשמת האומה.